Madhya Pradesh, February 2017

בחודש פברואר 2017 טיילנו כשלושה שבועות במדיה פרדש. טיול מרתק באזור שאינו על מפת התיירות הקלאסית של הודו. לטעמנו הרבה יותר יפה ומעניין מאשר רג'אסטן, השכנה ממערב, שזוכה להרבה יותר תיירים ויחסי ציבור. מבחר תמונות כאן.

טיילנו בעיקר באזור המערבי של המדינה, יצאנו מדלהי עם רכב צמוד וחזרנו לדלהי בטיסה מבהופל (בירת המדינה).

מזג האויר מעולה בתקופה זו, יבש ולא מאד חם. הבעיה העיקרית הם ערפילי הבוקר שמתפזרים לקראת 10-11. כך שהרבה נסיעות בבוקר היו בתוך ערפל, בעיקר מדלהי עד אורצה.

אנחנו אוהבים לטייל רגוע, לספוג מעט מהאוירה המקומית ולא לקפוץ ממקום למקום. אציין בהמשך היכן אפשר לקצר או רצוי להאריך.

זהו הביקור השישי שלנו בהודו, גם ביקרנו שלש פעמים בסרי לנקה (כולל הצפון הטאמילי) ופעם בנפאל, כך שכל ההערות והארות להלן הן בהתאם, וכמובן, הכל עניין של טעם אישי.

הצמדתי לינק לויקיפדיה לכל שם עיר או אתר, לא אכנס לתיאורי דת או היסטוריה או גאוגרפיה. הויקיפדיה עושה את זה טוב ממני...

הערה לגבי שרותי תיירות. מהיום השביעי והלאה ישנו במלונות של MPTourism. משרד התיירות של מדיה פרדש. לא להבהל, חברה ממשלתית אבל בסה"כ המלונות סבירים, השירות סביר וגם האוכל. לרב אפילו יותר מסביר. את כל הטיול (מלונות, רכב ונהג, כרטיסי טיסה) אירגנו באמצעות tour-india. זו הפעם השלישית שאנו מטיילים איתם, חברה אמינה עם מחירים תחרותיים. הכי חשוב, אם יש בעיה, הם זמינים תמיד כדי לפתור אותה.

ועכשיו לטיול עצמו, יום אחרי יום

יום 1 – אגרה והטאג' מאהל. סוף סוף, בביקור השישי בהודו, הגענו לטאג' מאהל. עקב הזמן הקצר לא ביקרנו באתרים האחרים של אגרה. לא אתעכב על זה למעט מספר הערות:

א. המבנה והאתר מרשימים. נראה לנו שהם זכו לסופרלטיבים מעבר למה שהם באמת... אבל כאמור, האתר מרשים וכמובן שווה ביקור.

ב. מי שמתכנן על זריחות או שקיעות, קחו בחשבון את ערפילי הבוקר. כנראה שזה תלוי בעונה. בפברואר, עד עשר בבוקר הערפל כבד והראות בהתאם. אנחנו ביקרנו אחרי הצהרים, השקיעה היתה סתמית לחלוטין...

ג. מחיר הכניסה 1000 רופי לאדם. בתמורה מקבלים גם בקבוק מים וכיסוי לנעלים (לצורך כניסה למבנה). אין צורך לחכות בתורים הארוכים של המקומיים, בכל מקום מצוין בפרוש שכרטיס זה (המכונה high value ticket) מאפשר כניסה ללא תור. אל תתפתו ל-"מדריכים" שינסו להציע לכם קיצור תור שרק הם מכירים...

יום 2 – Gwalior. עיר תעשייתית גדולה. הסיבה העיקרית לעצור בה היא המצודה, הארמון ושאר האתרים על הגבעה שחולשת על העיר.

הגענו למלון בצהריים ואחרי מספר דקות התחילה במקום חתונה סיקית. החתן הגיע על סוס, מלווה בתזמורת. אח"כ הצדדים החליפו מתנות, בעיקר מצעים ושמיכות. כולם ברכו את כולם על ידי העברת שטרות כסף מעל הראש, ואח"כ הכסף נזרק לכיוון הנגנים שאספו אותו בהתלהבות.

אחרי כשעה עזבנו לכיוון המצודה והארמונות. בגדול, הארכיטקטורה מזכירה את ראג'סטן. מצודה גדולה ומרשימה. שווה לרדת בשביל לכיוון העיר, להתרשם מהחומות. בתוך המצודה ניתן לבקר במספר אולמות.

אחרי המצודה נכנסנו למתחם של הארמונות. שטח גדול ובו מספר ארמונות וברכות אגירה. השימור לא הכי טוב, אבל עדיין מתחם שראוי לבקר בו. שימו לב שצריך שני כרטיסי כניסה, אחד למצודה (200 רופי לאדם) והאחר למתחם הארמונות (250 רופי לאדם + 25 למצלמה). ראינו זוג אירופאי שכעס על כפל הכרטיסים ועזב. קצת פתטי להגיע עד כאן ואז לחסוך 500 רופי... נראה שמתחם הארמונות לא שייך לרשות העתיקות הממשלתית, לכן הכניסות הנפרדות.

מכאן המשכנו למקדשים נוספים הפזורים על הגבעה. המרשים (והגבוה) שבהם הוא ה-Tali Ka Mandir

בירידה לעיר ישנו אתר של פסלים חצובים בסלע, של דמויות מהמיתולוגיה הג'יינית. לא לפספס. כמה פסלים עומדים גבוהים במיוחד. ישנם שני מתחמי פסלים, משני צידי הכביש. שניהם יפים ושווים עצירה וביקור.

יום 3 – נסיעה לאורצה (Orchha). בדרך עצרנו בשני אתרים, מתחם מקדשים ג'ייניים וארמון.

מקדשי Sonagiri, אתר עם עשרות מקדשים ג'ייניים על צלע הר (חלקם מהמאה התשיעית, חלק אחר בבניה או שיקום, רובם צבועים לבן בוהק). הולכים יחפים בכל האתר, מאות מטרים של שבילים מרוצפים, לפעמים חם בכפות הרגליים... שינוע חומרי הבניין נעשה על גבי חמורים. כל מבנה בפני עצמו קטן ולא מאד מרשים, אבל האתר כמכלול מאד יפה. זהו מסוג האתרים בו השלם עולה על סכום חלקיו.

מכאן המשכנו לארמון דטיה (Datia Palace). הארמון גדול ויפה. הוא אינו שייך לרשות העתיקות, בכניסה יש שומר שגובה סכום לא גבוה ובתמורה בא עם פנס להאיר את מדרגות הכניסה החשוכות. מישהו אחר יבקש תרומה צנועה עבור החניה.

באזור הייתה תהלוכה דתית של נשים, שהשתטחו אפיים ארצה לפני כל פסל ומקדש קטן. פעם ראשונה שראינו הינדים משתטחים.

אחה"צ הגענו לאורצה. כפר קטן וחביב עם אתרים רבים ומרשימים, ארמונות ומתחמי קבורה (ציוני קבר). במרכז הכפר ישנו מקדש פעיל שנראה גם כן כמו ארמון, Ram Raja Temple. כאן סוגדים לאל רמה כאילו היה מלך. פוג'ה כל ערב ב-7. ברחבת המקדש ישנה מזרקת מים צבעונית שמופעלת בזמן הפוג'ה. לא ניתן לבקר בתוך המקדש.

יום 4 – אורצה. היום ביקרנו באתרים של אורצה. מאד מרשים. הארמונות על האי גדולים ושמורים במצב טוב.

לא לפספס את ציורי הקיר.

אח"כ ביקרנו במקדשים ובציוני הקבר הרבים.

כמו כל הודו הכפרית, הרבה מהחיים מתנהלים ליד הנהר, ראינו משפחות שלמות מתרחצות, כובסות בגדים וכו'. כנראה שתיירים זרים הם עדיין אטרקציה כאן, הרבה מקומיים ביקשו שנצלם אותם, בעיקר בנהר. היה זוג מקומי שהגיעו לבושים יפה, הגבר צילם את אשתו (או חברתו) ואז הצטרף תייר ושניהם עשו book לבחורה... עושה רושם שהבחורה נהנתה מאד מתשומת הלב...

בכביש הראשי יש מסעדות, חלקם עם גגות. בחלק מהגגות אפשר לראות בערב (מרחוק) את המופע האורקולי בארמון על האי.

ימים 5,6 Khajuraho – בא להגיד "כגודל הציפייה כך גודל האכזבה", אבל זה יהיה מוגזם. זה לא שהאתר לא יפה, הוא אכן יפה, מאד יפה, אבל עם כל כך הרבה יחסי ציבור יש גם הרבה ציפיות. בפרט שעיקר פרסומו (לפחות באתרי טיולים ופורומים של מטיילים) נובע מהארוטיקה ("מקדשי קמה סוטרה"). אז הארוטיקה לא בדיוק עוצרת נשימה. ראינו דברים יותר מרשימים ויותר "עסיסיים" במקדשים אחרים בהודו ונפאל, חלקם נידחים ושכוחי אל.

בהחלט אפשר לקצר כאן ליום אחד, אפילו חצי יום, תלוי איך אתם מתניידים.

נראה שהאתר הותאם למי שמבקר בהודו פעם ראשונה ורוצה לראות את כל אתרי ה-"חובה" ממדריך הטיולים. יש מלונות טובים רבים ושדה תעופה. אפשר להגיע בטיסה, לבקר, לישון טוב ומיד להמשיך הלאה בטיסה ליעד הבא.

המתחם שייך לרשות העתיקות והוא מאד מטופח, עם דשאים יפים וערוגות פרחים. ראיתי תיירים שהקדישו יותר תשומת לב לצילום הפרחים והפרפרים מאשר למקדשים. המתחם אינו גדול בשטחו, המקדשים גדולים ויפים. הם אינם בשימוש דתי, לא תראו פה ולו שמץ מהחוויה הדתית של הודו. הגילופים על קירות המקדשים מאד יפים, חלקם (לא הרבה) ארוטי. מחוץ לאתר יש חנויות רבות לתיירים, חלק מהמוכרים מדבר עברית עילגת.

ישנו מתחם נוסף של מקדשים ג'ייניים, הוא לא מאד מעניין. מקדשים נוספים פזורים בסביבה.

יותר מעניין לבקר בכפר ובסמטאות שלו, רואים קצת יותר מהחיים האמיתיים בהודו. גם נקלענו להפגנה על רקע הפוליטיקה המקומית, מאד צבעונית, עם כלי רכב נושאי רמקולים המשמיעים שירים הודיים בקולי קולות, סוסים מקושטים וכו'.

יום 7 - Sanchi. הסיבה העיקרית שעצרנו כאן ללילה הייתה לשבור את הנסיעה הארוכה מ-Khajuraho ל-בהופל. ואם כבר עצרנו אז גם ביקרנו באתר הסטופות ובציורי המערות. בגדול, אפשר לוותר אם אין זמן. האתר יפה ושמור, יש לו חשיבות רבה עבור צליינים בודהיסטים ופגשנו קבוצה גדולה מאד של עולי רגל מסרי לנקה.

לחובבי היסטוריה, לאיזור חשיבות רבה בקורות חייו של הקיסר אשוקא. באתר הסטופות ישנו גם אחד מעמודי אשוקא המפורסמים.

ימים 9 ,8 בהופל – בירת המדינה. התפרסמה בנסיבות מצערות לפני כשלושים שנה עקב תקלה במפעל כימי שגרמה לפליטת זיהום רעיל ולמותם של אלפי אנשים.

בעיר אוכלוסיה מוסלמית גדולה והמסגדים שלה גדולים, יפים ומרשימים.

באזור המוסלמי שוק עתיק גדול, חלק מהכיף פה זה להתברבר בסמטאות ולהביט באנשים ובחנויות.

למרות גודלה, התנועה בעיר זורמת ולא נתקענו בפקקים. ביקרנו גם במקדש בירלא, ממנו יש תצפית יפה על האגם והחלק המוסלמי של העיר.

לקינוח, תמונה ממרפסת המלון, על צלע גבעה מיוערת שצופה לאגם...

למחרת ביקרנו בשני אתרים מחוץ לעיר, שניהם מעניינים ושווים ביקור. התחלנו ב- Bhimbetka rock shelters. אתר מדהים של ציורי מערות פרה-הסטוריים. לא לפספס. ישנן כ-15 מערות ושביל מסודר ומשולט מוליך אליהם. מביתן מכירת הכרטיסים צריכים לנסוע עוד כק"מ עד הכניסה לשביל המערות.

מכאן חזרנו לבהופל ובדרך עצרנו במקדש Bhojeshwar. מקדש ענק לשיווה, לפי הפרסומים יש פה את השיווה לינגא הגדול ביותר בהודו. הוא אכן ענק, שימו לב לשתי התמונות, אחת הבסיס

האחרת החלק העליון.

הרבה מקומיים מגיעים לכאן והשמחה רבה. ישנו מוזיאון קטן, כמה מאות מטרים מהמקדש, ובדרך אליו הרבה שרטוטים חרוטים בסלע של תוכניות הבניה.

יום 10 - . Indore הסיבה שעצרנו כאן היא להמנע מנסיעה ארוכה ביום אחד. בדיעבד, בהתחשב במצבם הטוב של הכבישים, אפשר לוותר ולא קשה להגיע ביום אחד מ-בהופל ל- Omkareshwar. זו העיר הגדולה במדינה, הבירה העיסקית והפיננסית שלה. הרבה בניני זכוכית ופלדה מודרניים. רצינו לבקר בארמון, אבל ביום שני הוא סגור. במלון הציעו שנבקר במקדש גנש אבל כנראה נתנו לנהג הנחיות לא ברורות. התברברנו כשעה, בסוף חזרנו למלון אחרי ביקור בקניון גדול ויפה (וריק). לפחות ראינו את העיר מתוך המכונית הממוזגת...

יום 11 - Omkareshwar . כפר קדוש על אי באמצע נהר הנרמאדא. בדרך לכאן פגשנו שיירת גמלים של נוודים מראג'סטן, שהובילו את משפחותיהם (עם כל ציודן ומיטלטליהן). מתברר שזו תופעה יחסית שכיחה באזור המערבי של מדיה פרדש ועוד ניפגש עם נוודים כאלו בהמשך הטיול.

בכפר נמצא אחד מ-12 מקדשי ה- Jyotirlinga הקיימים בהודו. אני לא מתיימר להבין את חשיבותו הדתית של המקדש, אבל כאן הגענו להודו ה-"אמיתית". היינו נשארים עוד יום או שניים. שוטטנו באחד הכפרים על האי וביקרנו במקדש עם עשרות מאמינים שחיכו לברכה מהברהמין.

שני גשרים להולכי רגל מקשרים את האי ליבשה. ממרפסת החדר שלנו יש תצפית יפה על המקדש שמואר בלילה.

לא רחוק מהאי יש סכר ומדי פעם נשמעת אזעקה חזקה בכל האזור, משהו הקשור לגובה מפלס המים מאחורי הסכר. לא בדיוק הבנו מה הסכנה שהאזעקה אמורה להתריע מפניה, אבל המקומיים ממש לא התייחסו אליה...

הלונלי פלנט מתלונן על "מסחור" המקום. לא צריך להבהל. יש אכן מספר חנויות המיועדות לתיירים הודיים, אבל זה לא שונה מכל מקדש חשוב אחר בהודו. חווית הביקור כאן (כמו ברב המקומות האחרים במדיה פרדש) מאד אותנטית.

יום 12 – Maheshwar. עיר קטנה (או עיירה גדולה) כמה עשרות ק"מ מערבית ל- Omkareshwar. יש בה מתחם יפה של ארמון (פשוט ולא מפואר) מצודה ומקדש. המתחם על שפת נהר הנרמאדא.

בדיעבד היינו מוותרים על לילה כאן ונשארים עוד לילה ב- Omkareshwar. אבל היה לנו יותר מזל משכל ובערב היתה הופעה של מוסיקה הודית לפני קבוצה של כ-30 אירופאים שתורמים לעמותה מקומית. שערי המצודה נסגרו וההופעה היתה פרטית. השומר היה נחמד והרשה לנו להכנס שניות לפני שסגר את השער הפונה לנהר.

ימים 14,13 – Mandu. כיום כפר קטן עם היסטוריה מפוארת שהשאירה בו הרבה אתרים יפים, מסגדים, ארמונות ומבני קבר רבים. בונוס – הרבה עצי באובב שהובאו מאפריקה לפני כמה מאות שנים.

בדרך לכאן ראינו תהלוכת חתונה

ואח"כ פגשנו שיירה של נוודים רג'אסטניים על גמלים.

מי שזמנו קצר יכול לבקר בשלשת האתרים העיקריים ביום אחד, לישון לילה ולהמשיך הלאה. אנחנו ישנו כאן שני לילות ושוטטנו באתרים נוספים ובכפרים. יש לציין שהאתרים שמורים היטב ומטופחים.

כמו במקומות אחרים במדיה פרדש, מיעוט התיירים הופך אותם לאטרקציה והרבה מקומיים (בעיקר מקומיות) ביקשו להצטלם איתנו (בעיקר עם אישתי) והסכימו להצטלם בשימחה. "אתר" מעניין על הכביש עצמו נקרא echo point. במקום זה יש שלושה מקדשים (או ציוני קבר) שמהדהדים אם צועקים לכיוון הקרוב שבהם. עמדנו מספר דקות על הכביש ואז הגיע מישהו שהדגים בצעקות רמות את אפקט ההדהוד. האפקט אכן מרשים. החיוך והאושר של הבחור אחרי שנתנו לו טיפ של 20 רופי היה שווה את העצירה במקום...

ימים 15, 16 – Jabuha. הנקודה המערבית ביותר אליה הגענו, עיירת מחוז בו יש נוכחות גדולה של שבטים (בעיקר ה-Bhil שנמצאים גם ברג'אסטן). בכל אחד מהימים ביקרנו בשוק גדול. השווקים מתקיימים בשבת וראשון, תכננו את הטיול כך שנהיה פה בימים אלו. בשני הימים לקחנו מדריך שבא איתנו מ- Mandu, אחרת קשה להסתדר פה וגם הנהג שלנו לא הכיר את האיזור.

בדרך לכאן עצרנו לראות מחנה של נוודים. משפחה מורחבת עם כמה גמלים ועדר גדול של כבשים. עושה רושם שהם ישנים תחת כיפת השמיים כי לא ראינו אוהלים. גם המטבח "פתוח" בשדה, אם המשפחה וכמה בנות עסוקות בבישול. נתנו בגדים במתנה וקיבלנו הסבר על התכשיטים הרבים שהנשים עונדות.

אח"כ בהמשך הדרך ביקרנו בבית ספר. זו לא פעם ראשונה שאנחנו רואים בית ספר באיזור כפרי ותמיד מופתעים מחדש משני דברים בולטים: הסדר והרצינות מול התנאים הלא-קלים. כל התלמידים בתלבושת אחידה, נראים מסודרים ונראה שהם לומדים ברצינות, גם המורים נראים רציניים באותה מידה. וכל זה בכיתות צפופות והרבה פעמים יושבים ולומדים על הריצפה כי אין שולחנות.

בנוסף לשווקים ביקרנו בכמה כפרים והוזמנו לכמה בתים. אצל מורה הכפר כיבדו אותנו בחלב חם. בכזה מקום האינסטינקט הראשון הוא לוותר, אבל המדריך רמז לנו שמדובר בכבודו של המארח אז שתינו, היה טעים מאד (חלב פרה אמיתי, לא תנובה...) וגם שרדנו...

ראינו הרבה תזמורות חתונה, הנגנים לבושים במדים צבעוניים ויש רכב או נגרר עם רמקולים. "אטרקציה" נוספת הם תרנגולים שחורים, שלא ראינו כמותם בשום מקום אחר. הסתבר שליד המלון יש חווה ממשלתית לגידול תרנגולים כאלו.

יום 17 – Ujjan. גם כאן נמצא אחד מ-12 מקדשי ה- Jyotirlinga כך שבטיול אחד ביקרנו בשניים ממקדשים אלו... אסור להכניס תיקים או מצלמות. החשיבות הדתית של שני המקדשים (ה- Jyotirlinga) בהם ביקרנו אינה מתבטאת בפסלים מיוחדים או משהו חזותי יוצא דופן. מעניין לראות את ההמולה והאדיקות של המאמינים.

בערב ביקרנו בגהט על הנהר, לראות את טקס ה-Aarti, טקס האש שמתקיים במקדשים רבים בהודו אחרי השקיעה. היו מעט מאד מקומיים, ושתי קבוצות של ברהמינים ביצעו שני טקסים במקביל.

ימים 18, 19 בהופל. חזרנו לבירה. בערב הראשון שוטטנו בשוק החדש, חמש דקות הליכה מהמלון. ביום האחרון שלנו במדיה פרדש הסתובבנו בשוק הישן, באיזור המוסלמי, וזכינו (מן ההפקר) לחוויה הכי "חזקה" ומעניינת בכל הטיול. היו הרבה קישוטים צבעוניים על המדרכות ואח"כ ראינו שמתחילה התקהלות. הצטרפנו למתקהלים וחיכינו איתם. כעבור מספר דקות פנה אלינו אדם מבוגר והסביר שיש כאן קהילה ומקדש ג'יינים. לעיר הגיע גורו חשוב עם כמה תלמידים. אחרי שהם יגמרו את השיעור במקדש הם יצאו לארוחת צהרים. מסתבר שהם (הגורו ותלמידיו) מסתובבים ערומים לחלוטין והמתקהלים הם המאמינים שמחכים כדי להזמין אותם לארוחה אצלם בבית. וכך אכן היה. הגורו ותלמידיו יצאו מהמקדש ומשפחות שלמות כרכרו סביבם בהתלהבות, בתקווה שאחד התלמידים יבוא אליהם. הזמינו אותנו לאחד הבתים לראות. התלמיד הערום עומד וסביבו נשים שמגישות לו את האוכל מכפות ידיהן. גם אחרי שקראתי די הרבה על הודו, ואחרי עשרה ביקורים בדרום אסיה, זה עדיין היה מחזה מרגש ומהמם. רואים כאלו דברים בנשיונל, אבל אין כמו מראה עיניים בזמן אמת...

תם ונשלם לפעם הזו. לא ביקרנו בשמורות הטבע (ולא ראינו נמרים), לא ביקרנו בהיל סטיישן ויש עוד הרבה מה לראות במדינה מרתקת זו. פעם אחרת...

תובנה בדיעבד, לו הייתי צריך לטייל בהודו פעם אחת בלבד ולבחור בין רג'אסטן למדיה פרדש, אז מדיה פרדש לוקחת בגדול. יותר מעניין, יותר יפה, יותר מגוון. אין צורך להתכלב וגם במקומות המרוחקים והנידחים אפשר למצוא מלונות סבירים ולטייל בנוחות.

#MadhyaPradesh